ספירת ''נצח'' - נצחיות וניצחון 

במרכז "ספירת העומר" נמצאת מידת "נצח". חסד,גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אנו מונים 7 שבועות של "ספירת העומר" ולוקחים רק את המידות הניסתרות שנמצאות ב"זעיר אנפין" (תפארת) וכוללים גם את מלכות בספירה זו. מידות אלה משוייכות לדרך העבודה הפנימית של הנבראים. כפי שבספירת בינה אנו מגלים את הנשמה, או את חלקיה הנסתרים, ומבינים את העבודה הפנימית שעלינו לבצע, גם בספירות (מידות) אלו אנו מגלים את פנימיותנו, את רזי נשמתנו וזאת כדי להתכלל עם הסביבה הרוחנית שלנו, שבאמצעותה אנו מתפתחים מבחינה רוחנית כלפי הבורא.



חסד היא האהבה- רצון לתת ולהתקרב לאחרים.

גבורה היא יראה- שמא יזיק אם אתן יותר. פחד שמרחיק מאחרים.

תפארת היא מידת הרחמים- המאזנת בין הרצון המופרז לתת, לבין הפחד שהנתינה המופרזת יכולה להזיק למקבל.



התגשמות ב"נצח"
השתלשלות העולמות החלה להתגשם מספירת "נצח". זוהי ספירה שמאפיינת את העולם שלנו בהתגשמותו. שמצד אחד מרמזת על הניצחיות, כפי שהנשמה שלנו היא נצחית ובסופו של דבר "כל אשר יעשה יצליח", ומצד שני, מרמזת על האתגרים שיש להתגבר עליהם ולנצח בהם. מצד אחד נצח במובן של עקביות ועקשנות, ומצד שני מרמזת שרק באמצעים האלה של עקביות ועקשנות ניתן להגיע לניצחון המיוחל. כפי שראינו במגילת פורים, כאשר סוד הניצחון של מורדכי היה בעקשנות ובעקביות שלו במלחמתו בקליפות. והנס לא התאחר להגיע.



נשמה מהלכת מדרגה לדרגה
ספירה זו מאופיינת ביכולת שלנו ללמוד על עצמנו רבות. ככל שנתמיד בכך, יפתח לפנינו צוהר לנשמתנו. חלון אל הנצח ואל הנשמה הניצחית. דרך הלמידה או העברת המסרים והידע האוניברסלי, הניצחי, מקפל בתוכו שתי אמיתות חשובות. שתיהן קשורות למי שרוצה ללמוד ולמי שרוצה ללמד.

ראשית, המלמד חייב לדעת את החומר. וכיוון שהידע מגיע מהנשמה ומהיקום, הוא מובהק, שלם ומלא. הידע הוא ההבנה הקשורה בכל דבר ודבר ומשוייך לדבר ישירות. ידע מלשון "דעת" שהיא ההבנה המקשרת בין כלל הספירות (המידות), וקשורה לסוד הביטחון הפנימי, שהקשיים שאנו מתמודדים בהם הגיעו אלינו בדרך הזו, משום שיחד איתם הגיעה גם היכולת להתמודד איתם.

הביטחון הוא שנוסח בנו את תחושת הניצחון. מי שמפחד להתמודד, "מקבל רגליים קרות", ואז איננו יכול להתקדם. הוא נעצר. ההתקדמות תלויה בזה שבעולם הזה חייבים לקחת סיכון גם מול הדברים הנסתרים, הנעלמים, כשאנו לא יודעים לאן מועדות פנינו. למרות זאת, אנו ממשיכים להתקדם. הקשיים וההתנגדויות בעולם גורמים לנשמה שירדה לכאן להיות מהלכת מדרגה לדרגה. בלי זה היא לא יכולה לגדול או להתקדם. ספירת "נצח" קשורה אם כן לרגליים. בלי הרגליים, לא נוכל להתקדם בעולם באופן עצמאי, למרות שנוכל לתפקד בו. ההתקדמות הפיסית שלנו תיעצר. זה אחד הדברים שאנו לומדים על עצמנו. האם אנו מוכנים לקחת את האתגר? האם אנו רוצים להתקדם? או שאנו מתעצלים, וכל ספק קטן מונע מאיתנו את ההתקדמות. זה נקרא, לנצח את הקליפה שבנו.



השלמה מגשרת
כשאני במצב שאני לומד, או מלמד, גם כשאני מלמד את עצמי באמצעות התחברות לנשמה שלי וחשיפת הידע הנכון לגבי המצב שבו אני נמצא, וגם כשאני מלמד אחרים ומעביר אליהם את הידע שצברתי, חייב להיות לי רגש. הרגש הוא התחושה שלי כלפי מי שלומד. התחושה הזו היא המניע שלי. כשאני מרגיש או חש או מדמיין (הדמיה - שימוש במשפט כגון: "למה הדבר דומה?"), אני יכול להשלים את הפער בין הנותן לבין המקבל. באופן הזה אני מזהה את החיסרון שקיים אצל המקבל. לפעמים אני משתמש במשלים או בסיפורים כדי להמחיש את הדברים. ההמחשה היא ההגשמה של הדברים. כלומר, הבאת הדברים מהמצב המופשט שלהם למצב הגשמי, הברור והמובן. והמשלים הם הדבר שמשלים את החסר. היינו מביא את ההשלמה המגשרת בין המורה לתלמיד או בין הידע לבין הבאתו לעולם הזה. זה נקרא ל"גשם" את ה"שפע". יחד עם זה צריך "לפורר" את ה"שפע" המגיע מהשחקים. שחקים מלשון שחיקה. לפורר את השפע, כדי שיגיע אלינו במנות שנוכל להכיל. הידע נמצא ברמה האנרגטית בתדרי היקום. בכדי לתרגם את השפע לרמתו של הלומד אנו אומרים לו: "זוהי אנרגיה אוניברסלית. זו אינה האנרגיה שלי. אתה יכול לקבל ממנה כמה שאתה צריך".



ובספירת "נצח" בפן החיובי שלה, מנצחים את "העיקרון". כשאנו יודעים שיש מספיק אנרגיה ביקום עבור כולם, אנו לא מתמודדים ברמה האישית ולא רואים באדם אחר אוייב. האוייבים הם הקליפות. אותן אנו מחוייבים לנצח. קליפות שבתוכנו או מחוצה לנו. בשביל זה אנו צריכים להרגיש שאנו מעל ל"מציאות" שלנו. מחוברים לבורא ובזה יש לנו כוח להתמודדויות.

באהבה,

יהודה בכר,

054-4590578
y_bahar@netvision.net.il
http://hola.yeladudim.co.il/hola/

מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים